פרק א': הרב מיכאל דוב וייסמנדל (1903– 1957)
לפני קריאת הערך, מומלץ מאוד לקבל קצת
רקע על הדמות מאתר 'ויקיפדיה'.
הדמות האנטי-ציונית החרדית הבולטת ביותר
הוא הרב חיים מיכאל דב וייסמנדל. כל חומרי התעמולה האנטי-ציוניים מפארים את שמו,
ומשתמשים בדבריו כתעמולה בוטה כנגד התנועה הציונית. בזמן השואה, הרב פעל עם 'קבוצת
העבודה' באמצעות מתן שוחד לנאצים כדי לעכב (לכאורה) את השמדת יהודי סלובקיה והעלה
את רעיון 'תוכנית אירופה' – הפסקת השמדת יהדות אירופה ע"י מתן שוחד לממשל
הנאצי ולמנגנוניו.
כשכספי השוחד מהתנועה הציונית ומיהדות
אמריקה התבוששו לבוא, הוא התחיל בהשמצות וגינויים חסרי תקדים כנגדם,
והאשימם שהם שומרים את הכספים בשביל המדינה היהודית העתידית. מיותר
לציין ש'בעלות הבית' שלחמו בנאצים ואיבדו מיליוני חיילים בקרב, לא יכלו להרשות מתן
כספים או משאיות או טרקטורים לנאצים ע"י יהודים ואף להחשיבם כבוגדים ומשתפי
פעולה עם האויב. כמו כן, תכליתן של עסקאות השוחד מהצד הנאצי היה לצורך מרמה, הרדמת
כוח ההתנגדות של היהודים, ואשליה שהם עומדים להינצל. וכך מציינים זאת בספר 'קראתי
ואין עונה : זעקתו של רחמ"ד וייסמנדל בתקופת השואה' (עמ' 130):
"במצב מוזר זה, כאשר אייכמן החל
בגירושם של היהודים בקצב מסחרר ומצד שני ניהל מו"מ על שיחרורם של היהודים
תמורה דמי כופר, שיער לעצמו רחמ"ד שתי השערות: ... אפשרות שניה היא, שהגרמנים
ממשיכים להיות עקביים בתכנית ההשמדה שלהם, אבל למען אחיזת עיניים הם מנהלים משא
ומתן עם יהודי הונגריה. אם נכונה היא השעה זו הרי שעל ידי המו"מ הם רוצים
למעט ולהחליש את כוח ההתנגדות של היהודים, שלא יעוררו רעש בדעת הקהל העולמית
באמצעות הראדיו והעתונות".[1]
הרב וייסמנדל מסרב לפוצץ את פסי הרכבת לאושוויץ
באפריל 1944, הנאצים החלו לרכז את יהודי
הונגריה (ערי השדה) בגטאות, ומ- 15 למאי התחילו המשלוחים לאושוויץ בקצב של כ-
12,000 נפשות ביום.[2]
יהדות הונגריה מנתה כ- 950,000 נפשות (כולל יהודים מומרים).[3]
הרב וייסמנדל תכנן לפוצץ את מסילת הברזל המובילה
מהונגריה לאושוויץ, ושעוברת דרך סלובקיה. הרב נמנע לעשות זאת בעצמו, או לשלוח
מתנדב שיהיה מוכן לפוצץ את הרכבת בשעה שתעבור דרך המנהרה, מכיוון שחשש שמא יתגלה
זהותו היהודית מסלובקיה, ויורע לשארית יהודי סלובקיה שמנו אז כ- 12,000 יהודים.[4] לבסוף לא יצאה תוכניתו אל הפועל מכיוון
שהתגלתה לאחד המקורבים אליו שאיים למסור את הרב לידי המשטרה הסלובקית.[5]
כל ימיו הוא התייסר על כך שלא ביצע את
פיצוץ המסילות בעצמו: "הרב וייסמנדל סבל מרגשי אשם שנים רבות, אחרי
ש"נרתע" ו"התחרט", ולא פעל בעצמו לפיצוץ המנהרה, מבצע שהיה
תורם אולי להצלת מאות-אלפי יהודים!".[6]
*** להלן הציטוט המלא מתוך הספר
"קראתי ואין עונה : זעקתו של רחמ"ד וייסמנדל בתקופת השואה (עמ' 125) על
סירובו של הרב לפוצץ את פסי הרכבת:
"בחודש אפריל נודע לד"ר אבליס
מברטיסלבה על הסכם שנחתם בין הנהלות הרכבות שבהונגריה ושבסלובקיה על דבר גירושם של
יהודי הונגריה. הרכבות אמורות היו לנסוע מהונגריה דרך סלובקיה לאושביץ. במעבר בין
קאשוי לפרשאוו היתה מנהרה ארוכה בה היתה עוברת הרכבת יום יום מפרשבורג למזלבריצה
דרך הונגריה. רחמ"ד [= רב חיים מיכאל דוב] טיכס עצה לפוצץ את המנהרה. הוא
שוחח על עניין זה עם אחד מידידיו, שיש למצוא מתנדב שיהיה מוכן לפוצץ את הרכבת בשעה
שהיא תעבור את המנהרה. בחור ישיבה בשם יעקב לוי מפרשבורג שמע את תוכן השיחה והתנדב
לבצע פעולה זו. רחמ"ד דחה את הצעת הצעיר, כי חשש שמא תתגלה זהותו היהודית של
הצעיר וזה ימיט אסון על כל יהודי סלובקיה. הוא העדיף שלאחר ביצוע הפעולה יתקבל
הרושם שהדבר נעשה על ידי פרטיזנים צ'כיים או רוסיים ולא על ידי יהודים.
במשך הזמן נוצר קשר עם אדם, שעבד בשמירה
סמוך למנהרה, והוא הסכים לבצע את הפעולה תמורת סכום כסף הגון. כשנודעה התכנית
לד"ר קאוואטש מחברי "קבוצת העבודה" בסלובקיה הוא הודיע
לרחמ"ד, שמעשה זה עלול לסכן את חייהם של שארית יהודי סלובקיה, ואם הוא לא
יחדל מן התוכנית הוא ימסרנו לידי המשטרה הסלוקית".
לסיכום, הרב וייסמנדל חשש שמא יתגלה
ויורע לכ- 12,000 יהודי סלובקיה, ונמנע מלהשבית תנועת הרכבות שמעבירה כ- 12,000
יהודים ליום למשרפות באושוויץ.
חזרה לתוכן העניינים: העולם החרדי בתקופת
השואה - עובדות חדשות
(haredim-ziyonut.blogspot.com)
[1]. קראתי ואין
עונה : זעקתו של רחמ"ד וייסמנדל בתקופת השואה , אברהם פוקס, תשמ"ג
1983, עמ' 130.
[2] שם, עמ'
126.
[3] עדות ר' פנחס
פרוידיגר, ראש הקהילה האורתודוקסית בבודפשט, מתוך הספר 'המשפט של אדולף אייכמן - רשומות משפט היועץ המשפטי של ממשלת ישראל נגד
אדולף אייכמן בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
פליליים, בירושלים', תשס"ג, כרך ב', עמ' 772.
[4]. האם מאבק על
הישרדות : הנהגת יהודי סלובקיה בשואה 1938-1944, גילה פטרן, 1992, עמ' 256.
[5] קראתי
ואין עונה : זעקתו של רחמ"ד וייסמנדל בתקופת השואה , אברהם פוקס,
תשמ"ג 1983, עמ' 125.
[6] אנציקלופדיה
שמע ישראל : לתיעוד ולהנצחת מעשים של מסירות נפש בשנות הזעם תרצ"ט-תש"ה <1939-<1945
בגיטאות, במחנות העבודה, במחנות
הריכוז ובמחנות ההשמדה, מכון שמע ישראל שע"י מרכז קאליב העולמי,
תשנ"ז-תשס"ז, כרך א', עמ' 210.
תגובות
הוסף רשומת תגובה